החלטה בתיק בר"ע 333/08

1.         המבקשת הגישה לבית משפט השלום בירושלים, בת.א. 2994/04, תביעה כספית כנגד המשיבים, בה נטען, כי המשיבה מס' 1 (להלן - " המשיבה") גנבה מהמבקשת כספים בעת שעבדה כקופאית במרכול שבבעלות המבקשת.

הדיון בתובענה נמצא בעיצומו, כשעד כה נשמעו מרבית עדי המבקשת. לטענת בא-כוח המבקשת, הוא גילה, עובר לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 3.1.08, כי בעבר התנהל הליך פלילי נגד המשיבה במסגרת ת.פ. 1859/98 בבית משפט השלום בירושלים (להלן - " התיק הפלילי"). נראה כי בהליך זה הורשעה המשיבה בעבירות של גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 ושל זיוף, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בגין מספר רב של מקרים.

בנסיבות אלה פנתה המבקשת לבית משפט השלום, בבקשה שהוגשה במסגרת ת.א. 2994/04, וביקשה כי יותר לה לעיין בתיק הפלילי ולצלמו. בידי המבקשת היו העתקי הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בתיק הפלילי, אך היא ביקשה לעיין גם בראיות ובפרוטוקולים שבתיק זה.

יצויין, כי המשיבים לא התנגדו להגשת הכרעת הדין וגזר הדין כראיה לאחר שאלה כבר היו מצויים בפועל בתיק, מש"הוגנבו" לתוכו ע"י המבקשת (לטענת המשיבים), אך התנגדו שהמבקשת תעיין בתיק הפלילי. לתגובתה לתשובת המשיבים לבקשת העיון צירפה המבקשת את הסכמת פרקליטות מחוז ירושלים לעיון המבוקש בתיק הפלילי.

2.         בית משפט השלום דחה את בקשת העיון בתיק הפלילי. בהחלטה מיום 3.1.08, עליה מתבקשת רשות הערעור, נקבע, בין היתר, כי משהוגש פסק הדין בתיק הפלילי כראיה מטעם המבקשת, אין עוד טעם בהתייחסות לראיות שבתיק הפלילי וכי אין זה סביר שבמסגרת הדיון בתובענה יזקק בית המשפט לראיות שהוגשו בהליך אחר, שהתנהל שנים רבות קודם לבירור התובענה הנוכחית. מהחלטת בית המשפט עולה, כי בפועל צפתה החלטה זו מצב לפיו המבקשת תבקש להסתמך על ראיות מתוך התיק הפלילי במסגרת התובענה האזרחית ובהחלטה נקבע כי לא ניתן יהיה לעשות כן, ועל כן אין להיענות לבקשת העיון.

3.         בבקשת רשות הערעור נטען, כי שגה בית משפט קמא שהניח ביסוד החלטתו, כי בכוונת המבקשת להגיש כראיה בתובענה האזרחית את מלוא חומר הראיות המצוי בתיק הפלילי. המבקשת מדגישה, שבקשתה התייחסה לעיון בתיק הפלילי ולצילומו בלבד ו"אם וכאשר בית המשפט יידרש לשאלת קבילות הגשתו של חומר זה או אחר אזי יתבקש [כך במקור] החלטה ספציפית". לפיכך, ההחלטה "מתמודדת" עם בקשה שלמעשה כלל לא הוגשה, שכן הבקשה התמקדה ברצון המבקשת לעיין בתיק הפלילי ולא מעבר לכך.

המבקשת טוענת, כי יש דמיון רב בין הפרשה המתבררת עתה בתיק האזרחי לבין הפרשה שהתבררה בתיק הפלילי. בשני המקרים מדובר במעשי עבירה שנטען כי בוצעו ע"י המשיבה במסגרת עבודתה כקופאית. המבקשת מציינת, כי יש להתיר לה לעיין בתיק הפלילי ולו לצורך הכנת חקירתה הנגדית של המשיבה.

המבקשת מפנה בבקשת רשות הערעור לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן - " תקנות העיון") וטוענת, כי על פי הוראותיהן היה מקום להתיר לה לעיין בתיק הפלילי, וכי בקשת העיון שהגישה הייתה אמורה להתברר ע"י כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן, אשר דנה בתיק הפלילי.

3.         הוריתי למשיבים להשיב לבקשת רשות הערעור. בתשובתם מטעימים המשיבים, כי מטרתה האמיתית של המבקשת היא להגיש בסופו של דבר את הראיות מתוך התיק הפלילי, כפי שעולה מדברי בא-כוח המבקשת בדיון מיום 3.1.08, כאשר טען לבקשה, לפיהם: "ברגע שכבר הוצגה הכרעת הדין וגזר הדין, לרבות הערעור שהוגש ע"י הנתבעת לעניין חומרת העונש, אזי אין מניעה לבוא ולעיין בתיק וכל מה שיישאר הינו המשקל שיינתן לראיות שיוצגו" (ההדגשה הוספה). לנוכח כך, צדק בית המשפט שדחה את הבקשה לעיון.

המשיבים מתייחסים בתשובתם לסוגיה הראייתית, הנוגעת לקבילות ורלבנטיות הראיות והעדויות שבתיק הפלילי כראיות בתובענה האזרחית, וטוענים, כי ממילא לא ניתן יהיה להגיש כראיה חלקים מהתיק הפלילי.

לשיטת המשיבים, המבקשת מנועה לעיין בתיק הפלילי גם מכוח הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (טענה שכלל לא נטענה בבית משפט השלום ונותרה סתמית וכללית), וכי גם על-פי תקנות העיון לא היה מקום להיענות לבקשה, מה גם שעל פיהן הבקשה הייתה אמורה להיות מוגשת לשופט שדן בתיק הפלילי, והיא הוגשה שלא כדין לשופט הדן בתובענה האזרחית, כך שדינה להדחות ולו מטעם זה.

4.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה (המשיבים הסכימו לכך והמבקשת לא התייחסה לעניין זה, אף כי ניתנה לה הזדמנות לעשות כן). יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא, כפי שיפורט להלן.

5.         בין אם בקשת העיון שהגישה המבקשת צופה פני עתיד, במובן זה שהיא מעוניינת להגיש חלקים של התיק הפלילי כראיה מטעמה בתובענה שהגישה כנגד המשיבים, ובין אם היא אינה אלא בקשה "אמיתית" לעיון בתיק הפלילי, לא היה מקום להידרש בשלב זה לסוגיות הראייתיות ולדחות את הבקשה על יסודן, ואף אני אמנע מלהביע דעה בסוגיות אלה.

בית משפט השלום היה צריך לבחון את הבקשה באספקלריה של תקנות העיון וההלכות הקיימות בנושא העיון בתיקי בית משפט, ודבר זה לא נעשה.

אין לשלול  מראש את האפשרות, שהעיון יועיל למבקשת גם מבלי שתבקש הגשת חלקים מהתיק הפלילי כראיה מטעמה. העיון עשוי לסייע למבקשת להכין את חקירתה הנגדית של המשיבה. העיון עשוי לספק למבקשת נתונים שבכוחם לסייע לה לבסס את תביעתה, בין אם בדרך של הזמנת עדים שעתה אין היא יודעת על קיומם ובין בדרך אחרת. העיון עשוי לשפוך אור על הפרשה המתבררת עתה, מכיוון חדש שהמבקשת אינה מודעת לו, וכיוצא באלה אפשרויות, שאינן מתבטאות דווקא בהגשת חומר מהתיק הפלילי כראיה בתיק האזרחי. לא ניתן לקבוע מראש ובאופן קטגורי שהעיון בתיק הפלילי לא יקדם בשום צורה שהיא את המבקשת בהוכחת המיוחס על-ידה למשיבה, גם בהינתן שמדובר בפרשות נפרדות שהתרחשו, לכאורה, בתקופות שונות.

אלא שאין די באמור לעיל על מנת שניתן יהיה לקבל את בקשת העיון. בצד האינטרסים של המבקשת יש לבחון גם את האינטרסים הנוגדים של המשיבים. דיון כאמור כלל לא נערך. במסגרת דיון זה אמור בית המשפט לשקול את האינטרסים השונים של בעלי הדין, והכול לרקע מגמות היסוד המונחות ביסוד תקנות העיון, כפי שאלה פורטו בהרחבה בהחלטת רשם בית המשפט העליון, כב' השופט י' מרזל בע"א8849/01ו פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385 (2005), החלטה שדנה בבקשת מי שאינו בעל דין (עו"ד סבוב) לעיין בתיקי בית המשפט בהם נדונה סוגיית חבות במס.  לצורך כך אמור בית המשפט, בין היתר, להידרש לטענות המשיבים בעניין הפגיעה בפרטיותם, ככל שבפיהם טענה ממשית בנדון, ולאזנן כנגד האינטרסים של המבקשת ועקרון היסוד בדבר פומביות ההליכים המשפטיים (אלא אם כן מדובר בהליך שפרסומו אסור על-פי דין). ככלל, נראה גם שלא ניתן להכריע בטענות אלה מבלי שבית המשפט יעיין בתיק שהעיון בו מבוקש, מה שלא נעשה במקרה דנן. כיצד ניתן להעריך את הפגיעה בפרטיות, לה טוענים המשיבים, ואת הרלבנטיות של החומר שמצוי בו עבור המבקשת, ללא עיון בתיק הפלילי?

6.         אכן, בין היתר משום שבהחליטו בבקשה לפי תקנות העיון על בית המשפט להיות מודע למהותם וטיבם של הנתונים המצויים בתיק שהעיון בו מבוקש, נקבע בתקנה 4(ב) לתקנות העיון, כי הבקשה תוגש לשופט שהתיק (בו מתבקש עיון) נדון לפניו, ובאין אפשרות לעשות כן, לשופט אחר שייקבע על-ידי נשיא בית המשפט.

במקרה דנן הגישה המבקשת את בקשתה לשופט שדן בתובענה האזרחית, בעוד שהיה עליה להגישה לשופטת שדנה בשעתו בתיק הפלילי, שלכאורה לא הייתה מניעה להביא את הבקשה בפניה. עם זאת, מתברר, כי ביום 31.12.08 הפנתה המבקשת את תשומת לב בית המשפט לכך, שבמזכירות המדור הפלילי של בית משפט השלום נאמר לה שבקשת העיון הייתה אמורה להיות מוגשת לכב' השופטת פרידמן-פלדמן, אשר דנה בשעתו בתיק הפלילי. לנוכח דברים אלה ביקשה המבקשת, כי בית המשפט יעביר הבקשה לשופטת פרידמן-פלדמן, אם יגיע למסקנה שאכן היא הגורם שאמור לדון בה. בית המשפט כלל לא התייחס לעניין זה בהחלטתו.

מכל מקום, בנסיבות המקרה דנן, אין בעובדה שמלכתחילה הוגשה הבקשה לשופט רון, כשלעצמה, בכדי לחרוץ את גורל הבקשה לגופה. מהלך שגוי זה של המבקשת הביא לסיבוך מיותר, אך היא זכאית לכך שהבקשה תידון לגופה על-פי אמות המידה והשיקולים הרלבנטים לסוג זה של בקשות.